In Memory of Ari Fuld and Yehoshua Friedberg HY”D

Ari Fuld HY"D

Ari was born in New York to Rabbi Yona and Mary Fuld. He moved to Israel on his own in 1991, where he studied at Yeshivat HaKotel in the Old City of Jerusalem, under the leadership of HaRav Aharon Bina.  In 1992, Ari enlisted in the IDF’s Golani Brigades where he served as the unit’s “MAGist”. After being discharged from the IDF, Ari went to learn at Bar Ilan University and Touro College.

During his studies, Ari married Miriam Loecher and soon after the happy couple moved from Jerusalem to Efrat, Gush Etzion , where they raised their four children, Tamar, Naomi, Yakir and Natan Shai.

Ari joined an elite Paratrooper unit for his Miluim (IDF reserve service) and served as a cornerstone in Efrat’s counter-terrorist unit. From https://arifuld.org/our-mission/

Ari Fuld gave 110% to the chayalim as the Assistant Director of Standing Together until he was murdered by an Arab terrorist on September 16, 2018. With his final breath he shot the terrorist and saved many lives.

With Standing Together, Ari would visit chayalim around the country bringing delicious treats thereby letting the  soldiers know that the Jewish community in Israel and around the world appreciates their dedication and is giving them a hug during the challenges they face in protecting Israel. Read more

ארי יואל פולד הי"ד

ארי יואל, בן מרי ויונה, נולד בארצות הברית ביום כ”ב באדר ב’ תשל”ג (26.03.1973). ילד שלישי במשפחה, אח של משה, דני, הלל ואיתן.

הוא גדל בניו יורק, שם למד בבית ספר יסודי SAR, שאותו ניהל אביו. מהיסודי המשיך לתיכון MTA של Yeshiva University.

ב-1991, אחרי התיכון, הגיע ללמוד בישיבת הכותל שבירושלים, בעיר העתיקה, בהבנה שהוא בא כדי להישאר בישראל. שנה אחר כך הוא התגייס לצה”ל ושירת כלוחם בחטיבת גולני. כעבור שנה הוריו עלו לארץ.

אחרי שירותו הצבאי ארי התחתן עם מרים. בין 1996 ל-2006 נולדו להם ארבעה ילדים – תמר, נעמי, יקיר ונתן.

בשנת 1998 ארי שם לב שבגלל שהשירות הצבאי שלו היה בגדר מח”ל (מתנדבי חוץ לארץ) הוא היה פטור ממילואים. דבר זה לא התקבל על דעתו. הוא נעזר בח”כ רחבעם זאבי (גנדי), שאיתו פעל במפלגת מולדת, והצליח לחזור לשירות מילואים פעיל. היחידה המקורית שלו בגולני כבר המשיכה בלעדיו, על כן הוא צורף לפלוגת סיור בצנחנים ובה שירת במסירות כל אימת שנקרא.

מגיל שבע ארי למד קראטה בשיטת “תורה דוג’ו”, שיטה המשלבת טכניקות שונות מכל אמנויות הלחימה המזרחיות. גם בארץ המשיך ללמוד ואף לימד קראטה – בבית שמש, בירושלים ובאפרת. הוא אהב במיוחד את הרוחניות שבקראטה, השתמש בכלים אלה ללמד כוונה בתפילה והכי חשוב – הוא לימד איך להשתמש בכוחות רק בעת הצורך. עם השנים התקדם לחגורה שחורה דאן 4.

ארי היה ציוני מובהק, עסק בהסברה והיה מאוד פעיל ברשתות החברתיות, התראיין לתוכניות שונות ונלחם למען עם ישראל בארץ ישראל. הוא היה בעל ידע עצום בהיסטוריה, במלחמות ישראל, בתאריכים ובעובדות היסטוריות, לא התבייש ולא התנצל על כך שזוהי הארץ שלנו וזכותנו להיות כאן. “כשהוא דיבר על ישראל עיניו בהקו – זה מה שהוא אהב לעשות”, תיארו אוהביו.

ארי למד באוניברסיטת טורו וקיבל תואר במינהל ושיווק, אבל התשוקה הגדולה שלו הייתה לחינוך. הוא למד באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת ליפשיץ בירושלים, ובמשך שנים היה מחנך כיתה ו’ בנים בבית ספר “מקור חיים” ואחר כך בבית ספר “יהודה הלוי” בירושלים. הוא גם אהב ללמוד לימודי קודש, תיאר אחיו: “הראש שלו תמיד היה בתוך ספר, הוא קרא את הגמרא כמו נובלה”.

בשנת 2002 מרים וארי עברו לגור ביישוב אפרת. הם השתלבו בקהילה עד מהרה, ארי היה פעיל ביישוב ובעיקר בנושאי ביטחון ובכיתת הכוננות.

בשנת 2014 ארי התחיל לעבוד עם עמותת Standing Together “סטנדינג טוגד’ר”, עמותה המסייעת לחיילי צה”ל בתרומת ציוד, בתמיכה בחיילים בודדים, בתוכניות בר/בת מצווה ובצ’ופרים לחיילים.

ביום ראשון ז’ בתשרי תשע”ט (16.09.2018) לפני הצהריים ארי יצא לקניות במתחם רמי לוי שבגוש עציון. הוא נדקר בגב על ידי מחבל ערבי בן 16. למרות פציעתו רדף אחרי המחבל, ירה בו ופצע אותו וכך הציל חיי אנשים אחרים. רק אחרי שראה שהמחבל נוטרל ארי התמוטט, הוא פונה לבית החולים שערי צדק בירושלים אך שם נקבע מותו.

בן 45 בהירצחו. ארי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר עציון. הותיר אישה וארבעה ילדים, הורים וארבעה אחים.

ספדה אלמנתו: “ארי מסר את נפשו להצלת חיים של אחרים. הוא חי כיהודי גאה בארץ ישראל, גאה להיות חלק מעם ישראל בארץ הקודש…

אני לא בטוחה שאני יודעת איך להמשיך בלעדיך. תמיד כשצפינו בחדשות באירועים כאלו לא הבנו איך בני משפחה נשארים כל כך חזקים, אבל זה מה שעושים. החיים הם עסקת חבילה, על הטוב והרע שבהם, ועכשיו זה התור שלי להיות חזקה… תודה לך על השנים הנפלאות והילדים המדהימים שנתת לי. אני אוהבת אותך, אוהבת אותך, אוהבת אותך”.

“ארי היה גיבור אמיתי, לא רק במותו אלא בחייו”, ספד לו אביו, “בצנחנים, בלבנון, בכיתת הכוננות באפרת, כולם ביקשו להיות יחד איתו, כל עצם בגופו הוא הקדיש למען ישראל. מדינת ישראל בוכה, הדמעות הגיעו לכל העולם. ארי הכיר המונים ברחבי העולם ומאות מכתבי צער הגיעו לבניו לאחר ההודעה על רציחתו”.

כתב הבן יקיר: “לרוב אנחנו חושבים על אדם גדול, אדם חזק, גיבור בעיני ילדיו כשאנחנו אומרים אבא. אבל בשבילנו הוא היה הרבה יותר מזה. הוא רק נראה זקן (מבוגר), אבל נשמתו הייתה של בן חמש או שש. תמיד כשהיינו מקבלים מתנות ליום הולדת הוא היה רוצה לפתוח אותן ראשון ולשחק בהן בעצמו… הוא תמיד חי את חייו במלואם, גם בחייו וגם במותו. הוא חי ונפל כלוחם, הוא לא ביקש יותר מזה. השם יקום דמו”.

ביום 6.11.2018, בטקס הענקת עיטורי גבורה של המשטרה והמשרד לביטחון פנים, קיבלה משפחת פולד את עיטור המופת שהוענק לארי. “בפעולותיו, על אף פציעתו האנושה, ובכוחותיו האחרונים, מנע מהמחבל להמשיך את מסע ההרג שלו. עיטור המופת האזרחי מוענק לארי יואל פולד ז”ל על מעשה שנעשה באומץ לב, הראוי לשמש מופת”, נכתב בתעודה.

ביום 8.11.2018 נערך בשמורת עוז וגאו”ן, הסמוכה לצומת גוש עציון, טקס חנוכת נקודת תצפית שנבנתה לזכרו של ארי. המצפה כולל רצפת עץ רחבה, ספסל וסככה גדולה, משקיף אל אזור הרצח ואל העמק הגדול הפרוס בין כרמי צור לכיוון חברון  ועד לנווה דניאל לכיוון  ירושלים. מאתר ביטוח לאומי  

Yehoshua Friedberg

Yehoshua Friedberg HY"D

Jason Yehoshua Friedberg, an Israeli soldier kidnapped and killed by Palestinian terrorists on Purim 1993 was remembered on the 20th anniversary of his graduation from Herzliah High School in St. Laurent where Jason is still remembered, honoured and loved by those who knew him.

Yehoshua was the embodiment of true Zionism. He left the comfort of a safe North American city with a sizeable and influential Jewish community so that he could contribute to the defense and development of the Jewish state. He enrolled in an institution of higher religious education to further instill himself with the traditions that are meant to guide Jews and Israelis, and then set out to defend those traditions and those people simply because he was one of them. From https://ner-liyehoshua.com/en/

Whenever I get up to speak, I always mention Yehoshua Friedberg Hy’d. I had the honor to serve with Yehoshua and it was we, his IDF team, who found him, lifeless, 23 years ago. Yehoshua was brutally murdered by terrorists 23 years ago and for his friends and especially for his family, the pain never subsides.” –  Ari Fuld 2016

Yehoshua Friedberg Born in Montreal 30 August 1968 Drafted to the IDF in August 1992. Murdered by terrorists in March 1993.  – May his memory be a blessing

יהושע-יהודה (ג'ייסון) פרידברג הי"ד

בן דיאנה והרברט. נולד ביום ו’ באלול תשכ”ח (30.8.1968) בעיר מונטריאול בקנדה. הוא למד בבית-הספר היסודי היהודי ‘התקוה’ והמשיך בבית-הספר התיכון ‘הרצליה’ במונטריאול, בו זכה בציון לשבח כבוגר שהצליח לשלב ספורט ולימודים אקדמיים. הוא אף היה דובר מחזורו בטקס הסיום של בית-ספרו – כבוד הניתן ליחידים ונבחרים. לאחר-מכן למד ב’ואניי קולג” ושנה אחת עשה באוניברסיטה העברית בירושלים, בה למד בתוכנית לסטודנטים זרים. בתקופה זו שימש מדריך בתוכנית ‘בית המדרש’. הוא חזר למונטריאול והמשיך את לימודיו לתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת ‘קונקורדיה’ וסיים בהצטיינות. כל אותן שנים היה פעיל בקרב הנוער היהודי. הוא הדריך ילדים בבית-ספר יסודי-עברי והכין אותם לחידון התנ”ך וכן לימד מבוגרים תורה. הוא עסק רבות בספורט, האזין למוסיקה ואהב מאד ספרות ומדע בדיוניים. כל שבת נתן יהושע שיעורים בתלמוד לאביו ולחבריו של אביו בקהילת ‘בית תקוה’ בדולרד דזאורמו, קוויבק. היה זה מדהים לראות כיצד, בחוש אינטואיטיבי, הוא מקנה חומר ללומדים: מלמד ברמות שונות, מבהיר את המסובך ומקל על הבנת הלומדים. נאמר עליו שהיה בעל קורא, בעל תפילה ומדריך נוער. ללא ספק, הוא שימש דוגמה ומופת לנוער היהודי במונטריאול. בינואר 1991 עלה לארץ והחל ללמוד בישיבת ‘מכון מאיר’. עם פרוץ מלחמת המפרץ הוא הרגיש חובה אזרחית-ישראלית לשרת בצבא למרות שכתייר לא היה חייב גיוס, אך הוא הרגיש עצמו כחלק מהעם בארצו. גם כאן, בישיבה ובקרב אנשי הקהילה, בלטו מעשיו הטובים והפכוהו לשם דבר. הוא לימד בזמנו הפנוי, באוניברסיטה בתוכנית ‘חבר’. יהושע היה ברוך כשרונות והוא זכור במיוחד כשחקן כדורסל מעולה. בשלהי יוני 1992 התגיס יהושע לשירות בצה”ל. הוא התנדב לחטיבת גולני והיה לחיל מצטיין בפלוגתו. יהושע רכש את מעמד המגיסט בפלוגה בזכות ההערכה, הכבוד, רגש האחריות שלו ובגרותו, והיה בהליכים של קבלה לקורס קצינים. ביום י”ד באדר תשנ”ג (7.3.1993) נרצח יהושע בידי מחבלים בעת שהיה בדרכו למבדקי קצונה בתל השומר. גופתו נמצאה בצידי כביש ירושלים-תל-אביב. הוא הובא לקבורה, על פי בקשת משפחתו בבית-הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, אח – דיויד (זאב) ואחות – ג’ניפר (יעקובה). יהושע הועלה לדרגת רב”ט לאחר מותו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: “סיפורו של יהושע הינו סיפור מופלא של עשייה והגשמה ציונית. הוא עזב בית ומשפחה בקנדה ועלה לארץ להגשים חלום, לשרת בצה”ל, ביחידה מובחרת ורבת אתגרים ואף חלם לבנות פה את ביתו ומשפחתו. חלום מופלא זה נקטע באיבו. בחיי היום יום בלט יהושע, כמנהיג אמיתי של המחלקה. השקט הנפשי, הבגרות הרוחנית ושיקול הדעת, כל אלה חברו יחד. חבריו אהבו אותו, ומפקדיו העריכו אותו. אין ספק שדרכו של יהושע, דרך של הגשמה ותרומה, כתפיסת עולם, כדרך לתת מעצמך עוד ועוד מתוך אמונה בצידקת הדרך ובטעמה, הם הם טעם החיים. את כל אלה נאמץ לעצמנו אנחנו חבריו ומפקדיו, וננחילם לבאים אחרינו. כי אז נדע שהקמנו ליהושע, מצבה שיפה ממנה לא נוכל להקים. רוצה אני לומר לכם, כי כאבכם כאבנו הוא, כאבה של משפחת גולני כולה, שאיבדה אדם ולוחם מהטובים ביותר”. שר הבטחון שלח איגרת תנחומים ובה כתב: “יהושע היה חייל ממושמע ואחראי, מנהיג מטבעו. ציוני אמיתי, יהודי מאמין, ושומר מצוות אשר שם את הערכים בהם האמין לפני נוחיותו האישית”. מאתר יזכור